4 סיבות להתמסרות חסרת גבולות לעבודה

מאת: תמר מנדלסון.

מה יש ברעיון של וורקוהוליק המושך כל כך הרבה אש, אשר מצד אחד מתגנב אליו צליל של הערכה, ומצד שני הוא רווי הקשרים שליליים של התמכרות כמו אלכוהוליזם.
מדוע אנשים נוטים להשתמש בביטוי הזה ברגשות מעורבים ועמדתם כלפיו חצויה?

מבט בוויקיפדיה מראה שוורקוהוליזם מוגדר כ- חוֹלֶה-עֲבוֹדָה, מכוּר לעבוֹדה, מי שמקדיש כמעט את כל מחשבותיו, כוחותיו וזמנו לעבודה שלו (גם מחוץ לשעות העבודה) לעתים על חשבון עיסוקים אחרים.
כלומר שהדבר המרכזי ששוטף את החיים שלנו מבוקר עד ערב, בסופי שבוע ובחופשות הינו העבודה שלנו, זאת למרות שאלה שלצדנו רוחשים חיים אחרים.
כאשר באים אלינו בטענות מדוע אנחנו לא יכולים לאסוף את הילדים מהגן או ללכת עם חברים לסרט אנחנו אומרים לעצמנו שאין לנו ברירה, שהסיבות להתמסרות הזו הינם בגלל..

אז מהן הסיבות המרכזיות לכך?

תחרות

התחושה כי אם נפסיק להיות דרוכים, לא נקרא כל מייל, לא נשיב לכל שיחת טלפון ולא נהיה בעניינים – אפילו לרגע , יהיה מישהו אחר במקומנו אשר יתבלט ויתפוס את מקומנו.

כסף

אנחנו נושאים אליו עיניים ומאמינים בכל לב שיום אחד כאשר נרוויח מספיק נוכל לעזוב הכול ולצאת לכבוש את העולם.

לחץ חברתי

זה לא כתוב בשום חוזה, אבל אם נסגור את הבאסטה בשש בערב ונלך הביתה, הבוס ירים עין עקומה מעל השולחן ויגיד משהו נבזי.המנהלים מעודדים שעות מטורפות ואנחנו רוצים למצוא חן בעיני המנהלים. לפעמים זה הופך לתחרות בין העובדים מי ששולח את המייל בשעה הכי מאוחרת, הוא המצטיין.

פחד

אין לנו מספיק ביטחון באפקטיביות של העבודה שלנו, אז אנחנו עובדים כמו חמורים ונותנים בטורבו את הדבר היחיד שיש לנו: זמן ועוד זמן ועוד זמן.

ישנם אחרים, אשר מרחיקים לכת וטוענים שוורקוהוליזם מהווה לאחדים מאתנו מפלט מהעולם, ובמקום להתמודד אנו מסתתרים מאחורי שולחן העבודה המייצר לנו דימוי מנצח.

מה שבטוח הוא שמרבית הסיבות להתמסרות חסרת הגבולות שלנו לעבודה קשורה קשר הדוק לתרבות בה אנו חיים, המעודדת אותנו מרגע שקמה עלינו תודעתנו להצלחה כלכלית, לקידום, לשיוך. זהו השיח החברתי סביבנו,על זה אנחנו מקבלים תעודת הוקרה מאילו אשר נבלעו אף הם בתוך עולם הערכים שבו הטלפון לא מפסיק לצלצל ואי אפשר בלעדינו, על כך שאנו עובדים יום ולילה וכנראה מאוד חשובים.

בצד החיזוקים הללו ולאחר שנים של הרגלי עבודה גורפים, אנו מוצאים שכאשר אנשים סביבנו מדברים על חיים אין לנו ממש מושג על מה הם מדברים, כבר לא נשארו לנו חברים או תחומי עניין אחרים המעניינים אותנו ואנחנו די אפאטיים לעולמות רגשיים ואחרים סביבנו.

האם באמת זה מה שקרה לנו? (לא לכולם), האם באמת נשאבנו לעולם המצמק את האפשרויות שהחיים מזמנים לנו ואנו מנותבים לדבר אחד?
האם הדבר שרצינו יותר מכל והרגשנו על גג העולם בעצם שולט בנו, ושכחנו איך זה אחרת ?
מה קורה לנו כשבוקר אחד, הביקורת סביבנו יורה לכל הכיוונים וכל אחד מרשה לעצמו לטעון שאנו מכורים, שהזנחנו את הילדים, את בני הזוג, החברים, מפנים אותנו לטיפול ולגמילה. מטיפים לנו מוסר.

האם באמת טעינו?

זו שאלה שכנראה לא נוכל לענות עליה וכל אחד מאיתנו יצטרך למצוא את דרכו בנפתולי המסרים הכפולים של החברה אליה אנו שייכים.

הכתבה באדיבות GPS לעסקים.